מי אמר שבית הדין הרבני פוסק בהכרח לטובת הגברים 

קיימת בציבור סברה לפיה ביה"ד הרבני הוא המקום בו הבעל יוצא נשכר והאשה מפסדת וכי כדאי לאשה להתרחק משם ולהקדים את הבעל בפנייה לביהמ"ש האזרחי.
זו גם נטיית הפרקליטים המייצגים את הצדדים הניצים. כך - בראייה כוללת. ואולם, כמו בכל משחק אסטרטגיה, יש לבדוק אילו מטרות עלינו להשיג ומהי הדרך הטובה ביותר להשיג אותן, תוך שימוש אופטימלי בכלים העומדים לרשותנו.
כך, בהחלט עשוי להיווצר מצב בו כדאי שהאשה תפנה לביה"ד הרבני דווקא ולא לביהמ"ש. שכן, בסוגיות מסוימות גישת בתי הדין מיטיבה יותר עמה, מאשר גישת ביהמ"ש למשפחה.
למשל, אשה אשר חוששת מפירוק השיתוף בדירת המגורים (היינו: מכירתה של הדירה) ומעוניינת, לפחות בשלב הסכסוך, להמשיך להתגורר בדירה, מבלי שצו בימ"ש ירחף מעל ראשה, תוכל לקבל את מבוקשה בביה"ד הרבני.
הכיצד? חלק אינטגרלי מזכותה של האשה למזונות, היא החובה לספק לה "מדור" היינו קורת גג. אם תפנה האשה לביהמ"ש למשפחה, שם אמנם יחייבו את הבעל לספק לה קורת גג, ואולם, לאו דווקא בדירת המגורים הספציפית של הצדדים, אלא בכל דירת מגורים אחרת, גם דירה שכורה. היינו, חובת המדור של הבעל אין בה כדי למנוע ממנו להוציא את הדירה למכירה, ואין לאשה זכות קנויה להישאר בדירה בה היא מתגוררת כיום.
מאידך, גישת בתי הדין הרבניים מקנה לאשה יתרון שלא תוכל לקבלו בביהמ"ש למשפחה. בתי הדין דוגלים בגישת ה"מדור הספציפי" - הווה אומר, על פי ההלכה, על הבעל להמשיך לספק לאשה קורת גג באותה דירה ספציפית בה היא מתגוררת והתגוררה לפני הסכסוך. וכדי להבטיח זכותה זו, בתיה"ד אף מטילים, כדבר שבשגרה, עיקול על זכויות הבעל בדירה, על מנת למנוע מכירתה.

כך - ניתן לטרפד מכירתה של הדירה ולהשיג המשך מגורים בה - עד פתרון הסכסוך הכולל.